החלטה בתיק ת"א 3056-04-12

1. התובע, יליד 14/3/58 נפגע בתאונה במהלך עבודתו בתאריך 20/11/11.

2. התובע נמנע מהמצאת חוות דעת רפואית בתמיכה לתביעתו, אולם צירף חוות דעת מטעם מומחית שיקומית המונה את צרכיו ומעריכה את נכותו בשיעור של 100%.

3. הנתבעים 3 ו-4 הגישו בקשה לפוטרם מהגשת חוות דעת רפואית  -  היא הבקשה אשר בפני.

המבקשים טוענים, כי יש לפוטרם מהמצאת חוות דעת רפואית הן משום שהתובע לא המציא חוות דעת רפואית - להבדיל משיקומית, והן משום שמצבו הרפואי של התובע טרם התגבש.

4. התובע מתנגד למבוקש. לדבריו, הוא שוחרר מאישפוז בתאריך 7/6/12 ומשכך לא ניתן לטעון, כי מצבו הרפואי טרם התגבש.

התובע סבור, כי הוא יצא ידי חובתו בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), בהמציאו את חוות הדעת השיקומית המעריכה, בין היתר את נכותו של התובע, ועל כן אין לשעות לבקשת הנתבעים לפוטרם מהגשת חוות דעת נגדית.

5. אינני סבורה, כי חוות דעת בתחום השיקומי מהווה תחליף לחוות דעת רפואית, שכן מטבע הדברים מוסמך מומחה בתחום השיקום להעריך את צרכיו של התובע - לאחר שנקבעה נכותו הרפואית - ואינה יכולה לבוא תחתיה, ומשכך אין מנוס מהמסקנה, כי התובע לא יצא ידי חובתו בהתאם לתקנה 127 לתקנות, וממילא טרם נולדה חבות הנתבעים להמציא חוות דעת נגדית.

6. התובע טוען, כי "נפגע" בעמוד השדרה ואף צירף מסמך בודד, נספח א' ממנו עולה, כי "עדיין חוסר מוחלט של תנועות אקטיביות ברגליים...". עוד עולה מאותו מסמך, כי התובע מצליח לקפוץ בין מקביליות במסגרת טיפולי הפיזיוטרפיה וכן הוא "מתרגל הליכה עם הליכון".

מהאמור עולה, כי קיים ספק בשאלה האם התגבשה נכותו של התובע, וכלל לא ברור מהי דרגת נכותו והאם מדובר בנכות צמיתה, ועל כן אין כל ספק שעל התובע להמציא חוות דעת רפואית לעניין שיעור נכותו הצמיתה.

מעבר לצורך אציין, כי התובע הגיש במקביל גם תביעה למוסד לביטוח לאומי בדרישה להכיר בנכותו, ומהמסמכים שצורפו עולה, כי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מצאה, כי בשלב זה נכותו זמנית וטרם נקבעה נכותו הצמיתה. מהאמור עולה, כי גם רופאי הוועדה במוסד לביטוח לאומי אינם יודעים עדיין מהו שיעור נכותו של התובע. ודוק: קביעתו של המוסד לביטוח לאומי איננה מחייבת את בית המשפט, אולם היא מהווה נדבך נוסף במערך השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהגיעו למסקנה, שכלל לא ברור מהי נכותו הצמיתה של התובע, וכי חובה עליו להמציא חוות דעת רפואית בעניינו.

7. למעלה מן הצורך אחזור ואזכיר מושכלות ראשונים, בגדרם נקבע שהנחת המוצא המשפטית הינה, שחוות הדעת הרפואית היא זו המקימה את עילת התביעה. הענקת מעמד מרכזי לחוות הדעת משקף את הכלל הבסיסי, שהמוציא מחברו - עליו הראיה. הגשת חוות הדעת הרפואית במצורף לתביעה מהווה מסננת ראשונית להערכת רצינותה של התובענה, ומטרתה למנוע הגשת תביעות סרק בלתי מבוססות, דבר הגורם עומס מיותר על המערכת המשפטית.

אי הגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע עלולה לעורר ספק באשר לרצינות התובענה ובאשר לקיומה של עילת תביעה, וכך גם באשר לחוות דעת נגדית, אשר אי הגשתה מעוררת ספק באשר לרצינות ההגנה ומעוררת שאלה לגבי עצם קיומה. (ראו: בג"צ 9198/02  ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם בנבו; ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו).

המסקנה מהאמור הינה, כי בעל דין המבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית מוותר בכך על ראיה מרכזית ומכרעת ולמעשה "מותיר את הזירה" למומחה של הצד שכנגד, עובדה המקנה לצד שכנגד יתרון ראייתי ברור ומעמיד את הצד שוויתר על הגשת חוות הדעת בנחיתות.

8. בית המשפט רשאי להיענות לבקשת בעל דין לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו" (תקנה 127 לתקנות), אולם הוא לא ימהר לעשות כן, ונפסק שיש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים:

האחד - ראייה אחרת לקיומה של נכות רפואית;

השני - חסרון כיס של התובע; ( רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, פורסם בנבו; רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא, פורסם בנבו).

מטרתם של התנאים המצטברים שפורטו הינה לוודא, שאכן קיימת לתובע עילת תביעה מחד גיסא, ומאידך גיסא להבטיח את זכותו החוקתית לנהל את תביעתו, על אף חסרון כיסו. (ראו: ע"א 7431/96 יפת שמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני, פ"ד נא 2 , 574; רע"א 1647/06  אלי אברהמי ואח' נ' עו"ד יעקב פודים, פורסם בנבו)

במאמר מוסגר יצויין, כי סיבה נוספת למתן פטור מהגשת חוות דעת עשוייה להיות קושי אמיתי של בעל דין למצוא מומחה הולם שיהיה נכון ליתן חוות דעת (ראו: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו, פורסם בנבו; רע"א 7731/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל, פורסם בנבו), סיבה שאיננה רלבנטית בעניין אשר בפני.

9. ובהתייחס לעניין אשר בפני - כפי שציינתי, נמנע התובע מהמצאת חוות דעת רפואית, להבדיל מחוות דעת שיקומית שהומצאה, ועל כן טרם קמה חובתם של הנתבעים להמציא חוות דעת רפואית נגדית.